מצודת דוד על ישעיהו א׳

1 חזון. זו היא מראית הנבואה של ישעיה אשר ראה במראה הנבואה על יהודה וירושלים ואין זה תחלת הספר לומר שכל נבואתו היתה על יהודה וירושלים לבד כי באמת ניבא גם על בבל כו׳ אלא שבא לומר הנבואה ההיא היתה על יהודה וירושלים וכדרך שאמר משא בבל משא מואב אבל תחלת הספר הוא בשנת מות המלך עוזיהו וכו׳ ואין מוקדם ומאוחר בסדר והדברים מוכיחים כך שהרי שם נאמר ואשמע וכו׳ את מי אשלח וכו׳ למדנו שאז היתה תחלת השליחות:

2 בימי עוזיהו וכו׳. בימי ארבעת המלכים האלה ניבא עד שעמד מנשה והרגו:

3 שמעו שמים. מה שאני קובל ומתרעם על ישראל:

4 והאזיני ארץ. אמר בלשון יחיד כי סדנא דארעא חד היא משא״כ השמים כי שבעה רקיעים הם לפי תכונת הקדמונים:

5 כי ה׳ דבר. לא מאלי אני אומר כי דבר ה׳ בפי ולזה שמעו אמרי:

6 בנים גדלתי. ר״ל וזהו דברי ראו נא הטובה שעשיתי לבני בכורי ישראל אשר גדלתים ורוממתים על כל האומות הקדמונים והם לא השיבו כגמולי כי מרדו בי:

7 ידע שור. הלא אף השור יודע ומכיר את בעליו אשר קנהו ונשמע הוא אליו והחמור הזה עם שהוא סכל ביותר עכ״ז יודע הוא מקום האבוס של בעליו והולך שמה להנאתו:

8 לא ידע. לא אבו לדעת אותי להיות נשמעין לי:

9 עמי. עם שהמה עמי ואני בעזרתם עכ״ז לא יתבוננו לדעת מה טוב להם כי הלא בשמעם טוב הארץ יאכלו ואינם אפילו כחמור הזה המכיר בטובה:

10 הוי. הנביא מתאנח וקובל על ישראל שהיו מאז גוי קדוש ונהפכו להיות גוי חוטא:

11 עם כבד עון. מאז היו עם קדוש ונהפכו להיות עם כבד עון:

12 זרע מרעים. מאז היו זרע בירך ה׳ ונהפכו להיות זרע מרעים:

13 בנים משחיתים. מאז היו בני אל חי ונהפכו להיות בנים המשחיתים את דרכם:

14 נזרו אחור. פרשו מהם ללכת לאחור כאדם הממאן לשמוע דברי המדבר אליו:

15 על מה תוכו. על העבירה עצמה שלקיתם עליה על העבירה ההיא בעצמה תוסיפו עוד לעשות סרה ר״ל עשיתם שוב העבירה ההיא בתוספות איסור ואינכם משימים על לב לחשוב הלא בשבילה לקינו:

16 כל ראש לחלי. הלא ע״י ההכאה נחלה כל הראש וכל הלב ומדוע לא תקחו מוסר:

17 אין בו. אין בכל אחד מקום שלם ממכה במקום אחד יש פצע ובמקום וכו׳:

18 לא זרו. לא נפזר עליהם אבק סממנים המרפאים:

19 ולא חובשו. לא נכרך עליהם מטלית כדרך שכורכים על המכות:

20 ולא רככה. לא נתרככה המכה בשמן כדרך שמרככין המכות ר״ל הלא עדיין לא נרפאתם מהמכות אשר באו עליכם מאז על העבירות שעשיתם ומדוע חזרתם לעשות שוב והוא דרך משל לאמר הלא מאז בא הפורעניות על השרים ועל יתר העם ועדיין משמשת בכם ולמה תחטאו שוב:

21 ארצכם. לכן תהיה ארצכם שממה:

22 אדמתכם. פרי אדמתכם:

23 לנגדכם. בעיניכם תראו ואין לאל ידכם לעמוד כנגדה:

24 ושממה. ותהיה שוממה כארץ אשר יבואו עליה אויבים זרים ורחוקים כי המה מהפכים ומחריבים הכל ועושים שממה על כי המה לא יעמדו בה משא״כ כשהאויב הוא מבני הארץ ההיא וסמוך אליה:

25 ונותרה. תשאר רקנית מיושביה כמו סוכת הכרם מה שהשומר יושב בה כי בעת יבצר כרמו מניח סוכתו ריקן והולך לו:

26 כמלונה במקשה. כמו המלונה העשויה בשדה קשואין כי משתלקט מניחה ריקן והולך לו זה שבכרם קרוי סוכה כי השומר יושב בה ביום ומשמרה מפני העופות ובלילה מפני הגנבים אבל הקשואים קשים הם למאכל העופו׳ ואינו שומרם אלא מפני הגנבים ובלילה ולכן נקראת מלונה עשויה ללינה:

27 כעיר נצורה. כמו העיר אשר האויבים צרים עליה העושים הסוכות לעצמם להסתתר בהם וכשמסתלקין מעליה נשארים הסוכות ריקן:

28 לולי ה׳. אם לא היה המקום משאיר לנו בחסדו שארית כחשבון המעט כסדום. היינו ראוים להיות כלים כסדום ועמורה מבלי שארית מה:

29 קציני סדום. שרים הדומים לשרי סדום:

30 למה לי וכו׳. הלא כל עצם הזבח בא להתוודות עם הבאתו ואתם הואיל ואינכם שבים למה לי הזבח:

31 שבעתי וכו׳. ר״ל אני קץ בהם כאדם השבע שהוא קץ בדבר שהוא שבע ממנו:

32 לא חפצתי. הואיל ואינכם שבים:

33 כי תבואו. כאשר תבואו לראות לפני ברגל אז אומר לכם מי בקש זאת מידכם לדרוך ולרמוס בחצרי:

34 מנחת שוא. כי הואיל ואיננה לי לרצון היא מנחת שוא כי אין בה תועלת כי הקטרת הקומץ היא תועבה לפני:

35 חודש ושבת. בין בר״ח בין בשבת בין בימי המועד אשר תקראו מקרא קודש ואתם נעצרים לפני בהבאת קרבנות הנה לא אוכל לסבול האון שבלבבכם עם העצרה שאתם נעצרים לפני כי אין שני אלו ראוים להתאחד:

36 חדשיכם. זבחי חדשיכם וכו׳:

37 לטורח. למשא כבד המטריח עד שאני עיף לשאת את המשא ואמר בלשון הנופל באדם להשמיע האוזן כפי שהורגלה:

38 ובפרשכם כפיכם. בעת התפלה:

39 ידכם וכו׳. לפי שידיכם מלאים משפיכת דם:

40 רחצו הזכו. הסירו כתמות העון בתשובה:

41 הסירו וגו׳. לפי שרוע מעללי גבר עומדים מול ה׳ לקטרג עליו לזה אמר עשו תשובה ובזה תסירם מנגד עיני:

42 הרע. מלהרע:

43 היטב. להטיב מעשיכם:

44 דרשו. חקרו המשפט לדעת הדין עם מי והיו מישרים את העשוק ושפטו משפט היתום וריבו ריב האלמנה כי המה הנעשקים ע״פ רוב:

45 ונוכחה. נברר הדברים לדעת מי סרח על מי:

46 אם יהיו וכו׳. ר״ל וכאשר תודו שהדין עמדי ותשובו לי אז אם יהיו חטאיכם אדומים כשני תולעת יולבנו כשלג ר״ל אכפר על חטאתכם דימה העון לכתם אדום שהוא צבע חזק ונראה למרחוק ולא יוסר מהר בכבום:

47 אם תאבו. להיות מוכנעים לי ושמעתם בקולי אז תאכלו מיטב הארץ:

48 ואם תמאנו. אם תהיו ממאנים לשמוע אמרי ותמרו פי:

49 חרב תאכלו. לא תהיו אוכלים אלא אכולים לחרב:

50 כי פי ה׳ דבר. ובידו לקיים מאמרו:

51 איכה. מתאונן לומר איך ירושלים עיר אמונה נהפכה להיות משקרת בה׳ כזונה המשקרת בבעלה:

52 מלאתי. מעולם היתה מלאה משפט והצדק התמיד בה ועתה נהפכו אנשים להיות מרצחים:

53 כספך. הכסף שאתה נותן לזולת הוא סיגים ואתה מרמה ומאנה אותו:

54 סוררים. סרים מדרך הטוב ומתחברים עם הגנבים:

55 כלו. כל העם:

56 שלמונים. האחד אומר לחבירו הצדיקני היום בדיני ולמחר אצדיקך בדינך:

57 לא יבוא. בראותם שאף היתום לא הועיל עם כי הוא איש ומכ״ש היא ותחדל לבוא:

58 האדון. שהכל שלו ובידו מאין מוחה:

59 אנחם. במה שאשלם כגמול אנחם על הכעס שהכעסוני:

60 ואשיבה. להכותך מכה אחר מכה:

61 ואצרוף. אסיר ממך הסיג כמו שמסירים כתמי הבגד ע״י הבורית ור״ל אכלה ממך הפושעים והמורדים:

62 ואשיבה. אעמיד עליך שופטים כשרים וצדיקים כמו שהיה מאז:

63 במשפט. ע״י המשפט שיעשה בה תהיה פדויה:

64 ושביה. ההשבה מן הגולה תהיה ע״י הצדקה אשר יעשו:

65 ושבר. הפושעים והחוטאים שבהם ישברו יחדו זה כזה איש לא נעדר:

66 יכלו. בלי שארית:

67 כי יבושו. עוזבי ה׳ יבושו אז ממה שחמדו האלים להעמיד עבודת כוכבים ומזלות בצלה כמ״ש תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה הושע ד׳:י״ג:

68 מהגנות. ממה שבחרו הגנות להעמיד בה עבודת כוכבים ומזלות כענין שנא׳ המתקדשים והמטהרים אל הגנות לקמן סו:

69 כי תהיו. בעבור שבחרתם באלה תהיו דומים להם בדבר העונש כי תהיו כמושים מבלי לחלוחית טובה כעלי אילן האלה הכמושים ביותר:

70 אין לה. להשקותה ולרוות צמאונה:

71 החסון. הפסל העשוי מעץ חזק כמ״ש עץ לא ירקב יבחר לקמן מ לנעורת. שהוא דבר חלש וקל להשרף:

72 ופועלו. החרש העושה הפסל, היה דומה לניצוץ אש:

73 שניהם. הפסל והחרש:

74 ואין מכבה. לא ימצא מי מכבה ואין ביד הפסל לעזור ואף לא לעצמו: